מעשה בפיוז׳ן איטלקי-יפני, ריזוטו עם צלופח ברוטב סויה-חמאה מפחיד, ועוד כמה דברים מעניינים 😊
השבוע ביקרנו במסעדה חדשה יחסית (נפתחה לפני שמונה חודשים) בשכונת דלסטון במזרח לונדון, שמציעה פיוז׳ן בין מטבח איטלקי ליפני, אנג׳לינה (Angelina Restaurant) שמה.
הקונספט ב׳אנג׳לינה׳ פשוט למדי: ב-39 פאונד לאדם מקבלים טעימה של כל התפריט (אמורות להיות חמש מנות קטנות, בפועל ספרנו שמונה), וקינוח. אין בחירה, אלא מקבלים את כל מה שמבשלים במסעדה באותו ערב, כשהתפריט מתחלף אחת לשבועיים.
אם רוצים התאמה של כוסות יין לכל מנה, צריך להוסיף 35 פאונד.
הגענו ל׳אנג׳לינה׳ כבר אחרי כמה דרינקים בבר סמוך, ולא רצינו לעבור ליין, אז לקחנו שני קוקטיילים, האחד מבוסס על גבינת פקורינו וג׳ין, והשני על וודקה וסלק. הקוקטיילים לא היו מדהימים. הקוקטייל של הפקורינו היה מלוח מדי, והקוקטייל השני היה מרענן אבל די סתמי.
אחרי כמה דקות (ולצלילי קלאסיקות של סנופ דוג וד״ר דרה, שזה תמיד נפלא!) הגיעו לשולחן המנות הקטנות הבאות:
פיאדינה (לחם איטלקי שטוח, מעין ׳קרפ׳ רומאי) עם פארמה האם ומוצרלה – היה ממכר להחריד אבל נגמר בביס וחצי. ללא ספק משהו שהייתי שמח לעוד קצת ממנו.
קרפצ׳יו של דג סרגוס (Sea Bream) עם סויה-כמהין ופוריקאקה (תערובת של אצות, שומשום קלוי ועוד דברים טובים) – המלצר אמר שזו תהיה גולת הכותרת של הראשונות, והוא צדק – הדג היה בשרני וטעים להפליא, רוטב הסויה-כמהין היה באיזון הנכון בין מעודן למודגש, וטעמי האומאמי הממזריים של כל העסק הרימו את הביס וחצי הללו לרמת הזיקוקים בפה.
עוף מטוגן בסגנון קראגי יפני – קריספי מבחוץ וג׳וסי מבפנים, איכות טובה אבל לא מרגש או מעניין במיוחד.
שרימפסים סיציליאנים אדומים ברוטב תפוזים וג׳ינג׳ר – הרבה זמן לא יצא לי לאכול שרימפס טריים לגמרי. הרוטב באמת החמיא להם, והם הרגישו חמאתיים מאוד. טעים.
קרוקטים של גבינת טלג׳ו וכרוב ניצנים – טעימים, המרקם בפנים היה עשיר והגבינה מותכת בדיוק כמו שצריך. לא הורגשה כל מרירות מעצבנת מצד הכרוב ניצנים, שזה בונוס בעיני. נשנוש כיפי.
ברוקולי בטמפורה – היה נשנוש חביב, שדרש בירה בצד, אבל אנחנו היינו כבר עמוק בקוקטיילים.
בסך הכל מנות פתיחה טובות, שחצי מהן בהחלט סקרנו והשאירו טעם של עוד. הקונספט ממש נחמד.