לוקץ׳ הולך לאכול – פת קואה (הרצליה)

אמ;לק

מסעדה סינית מצויינת, מחירים מעט גבוהים אבל הוגנים, אווירה מיוחדת, שירות יוצא מן הכלל, לא כשר

יום שבת, ג׳ונסון בנתניה וארז חזר מהים, אני בדיוק הייתי אחרי משחק באולינג בבאולינג הומה ילדים רועשים, וכמו שאומרים, עם המיגרנה, בא התאבון.

אספתי את ארז מדרום תל אביב ונסענו לאסוף את ג׳ונסון מנתניה הרחוקה, בדרך שמענו להיטי היפ הופ עכשיויים וניסינו להבין איפה נסעד הפעם.

הרבה שמות עלו באויר, ושניה אחרי שנסגרנו על מסעדת גרקו המעולה בהרצליה, ארז הבחין בפת קואה הותיקה והמצויינת.

אני מאוד שמחתי ללכת לפת קואה.

המסעדה קיימת כבר 28 שנים, ואני מבקר בה מעת לעת מאז ילדותי, הביקור האחרון שלי שם היה עם אישתי ביום אחרי החתונה שלנו, אז בכלל התרגשתי מאוד לחזור לשם (כן, אני סנטימנטלי, 2019, מותר לי).

הגענו למסעדה שכמעט ולא השתנתה מאז שנת 91 בה היא נפתחה.

המסעדה מעוצבת בסגנון שמזכיר את מסעדות היוקרה הסיניות של הניינטיז, עם תפריט כמעט זהה לתפריטי המסעדות שכיכבו באותה התקופה (לוטוס, ברווז הזהב, פת קואה עצמה ודומיהן).

מהרגע שנכנסנו חווינו קפיצה אחורה בזמן, לאווירה ולטעמים שמאוד חסרים בקולינריה בישראל.

איך שהתיישבנו הגישו לנו קנקן תה נהדר עם כוסות תואמות ותפריטים.

למנות הראשונות הזמנו פלטת חמוצים סינים, אגרולים, וון טון מטוגנים ממולאים בעוף ופטריות בטמפורה.

פלטת החמוצים הייתה טעימה וכיפית ופתחה לנו את התאבון, בדיוק כמו שהייתם מצפים מפלטה שכזו במסעדה סינית קלאסית.

האגרול היה פריך ומצויין, הוגש עם רוטב חמוץ מתוק והשאיר טעם של עוד.

הוון טון היו מעולים, כמות גדולה שחוסלה מהר מאוד, מנה קריספית עם עוף שעשוי היטב בפנים.

הפטריות בטמפורה היו מרעננות, אפילו שהן בטמפורה המנה הצליחה לשמור על רעננות, הורגש שחומרי הגלם של פת קוואה מצויינים לאורך כל הארוחה.

למנות העיקריות הזמנו עוף בפטריות וביצי שליו, וברווז בדבש, לצד אורז מטוגן ואורז מאודה.

העוף היה רך ונמס בפה, הרוטב היה מושלם, מתקתק ומחמיא (ממש כמוני, אבל לא בקטע מטריד, 2019 זה לא מגניב!!).

ביצי השליו הן החלק האהוב עליי בארוחה, כמו מיני ביצה קשה אבל טעימות ונימוחות בהרבה יותר.

את הברווז אני מודה שלא אכלתי, אבל ג׳ונסון וארז סיפרו שהוא מהטובים שהם אכלו.

האורז היה מצויין, החמיא מאוד למנות ולרטבים.

הגענו לקינוח, החלק האהוב עליי במסעדות הסיניות של פעם.

בתור ילד אני זוכר איך הייתי מחכה לבננה המטוגנת, לפקאן המסוכר ולגלידה בשמן עמוק, וכל זאת בזמן שאני בורח מאחי שמנסה לשפוך לי תה על האוכל בשביל שאני לא אשמין (סיפור אמיתי, ספויילר, עדיין השמנתי).

הזמנו (איך לא) גלידה קוקוס בשמן עמוק, ובננה מטוגנת עם פקאן מסוכר בצד.

הקינוחים היו מדהימים, בדיוק כמו שזכרתי, הגלידה עם הבצק המטוגן היא תענוג מושחת והבננה הקריספית עם הפקאן המתקתק יוצרים ביס שהחזיר אותי למסעדת לוטוס האגדית של שנות התשעים ולציפיה הקבועה שהייתה לי בזמנו כל שבוע ביום ראשון, שיגיע כבר יום שבת
ונלך לאכול את הקינוח האהוב עליי (ילד שמן, כבר אמרתי?)

הזמנו חשבון, ויחד עם שתיה ושתי קופסאות גדולות של עוגיות מזל, יצאנו 520 ש״ח לשלושה אנשים, מחיר הוגן בהתחשב בכמות ואיכות האוכל שאכלנו, העיצוב היוקרתי והמיוחד, האוירה במסעדה ורמת השירות (שבאמת הייתה יוצאת מן הכלל).

לסיכום:

אם בא לכם ארוחת גורמה של שנות התשעים, אוכל סיני מצויין אבל באווירה של פעם ומסעדות שלצערי כבר לא רואים כמותן יותר, פת קואה היא המקום בשבילכם.

כי אם אני ארז ואפילו ג׳ונסון יצאנו מרוצים ובלי הערה אחת, אני מאמין שכולכם וכולכן תחוו שם חוויה יוצאת מן הכלל (מזכיר לכם שג׳ונסון מתלונן בכמעט כל מסעדה, אפילו מהסטייק של האדסון הוא לא היה מרוצה!!)

אז תעשו לעצמכם טובה, תרימו טלפון חוגה, תזמינו שולחן, תביאו לילד גיים בוי, תקליטו בוידאו את הגמר של ששטוס ולכו להנות מארוחה שהיא גם חוויה קלאסית ונהדרת.

עד לפעם הבאה, אני הייתי לוקץ׳ ❤️❤️

שיהיה בתאבון