מאת Yifat Mizrachi:

בערב יום כיפור, שנת 1993, נשמעה דפיקה נחושה על דלת ביתנו השכור בחיפה.
בפתח עמדה שכנה נמרצת.
“שלום”, חייכה לעברי בשמחה, “ראיתי שבעלך הולך לבית הכנסת ביום שישי. זה אומר שאתם תצומו היום?”
“אה.. כן.” עניתי במבוכה, לא מבינה את מטרת השיחה.
“אוקיי.” ענתה בחביבות, “אז לא נעשה מחר מנגל בגינה.”
“אתם.. עושים מנגל ביום כיפור?” שאלתי.
“כן. זו מסורת. אבל נוותר הפעם בשבילכם.”

———————————————————————

עבור שני ירושלמים, מסורתיים מבית (אחד דתל”ש) המעבר לחיפה האדומה בתחילת שנות התשעים היה לא פחות משוק תרבותי.

עברנו דברים רבים ומשעשעים בעיר הזו, במפגש בין התרבויות, אבל אחד מהם זכור לנו במיוחד.

באחד מימי שישי הגענו לאחת ממסעדות הדגל הותיקות של חיפה,” מעיין הבירה”.
מה שלא שמנו לב, שאותו יום שישי נפל על פסח.
שני דבילים ירושלמים, נו….🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️

נכנסנו פנימה, והמלצרית המקסימה הגישה לנו חמוצים, חזרת ו…. פיתות.

אמנם ידענו שהמסעדה לא כשרה, אבל לא חשבנו, בטמטומנו הרב, שיוגשו לנו פיתות בפסח.

הבטנו אחד בשני במבוכה.

“רציתי לטעום את שוק האווז המפורסם שלהם, לא חשבתי שיגישו פיתות…” מלמל הזוגי, “מה עושים?”

קראתי למלצרית המקסימה שוב.

“אה…סליחה…” הייתי במבוכה קלה, “אה, אפשר לדעת למה הבאתם לנו פיתות?”

“כי פסח עכשיו.” ענתה המלצרית בבהירות,
והלכה להביא את ההזמנה.

הזוגי ואני מביטים זה בזה כשני עגלים מטופשים.

” היא אמרה שהביאה לנו פיתות כי פסח היום… אתה מבין את ההיגיון?” שאלתי.

קראנו לה שוב.

” סליחה” שאלתי שוב. “לא הצלחתי להבין, למה הבאת לנו פיתות היום? “

המלצרית הביטה בי כאילו יש לי לקות שכלית.

“מה לא הבנת?” התעצבנה מעט, “הבאתי לכם פיתות כי פסח היום!”

אנחנו שוב מביטים בה, בעצמנו, לא מצליחים להבין את ההיגיון.

” מה לא ברור?!” היא התעצבנה, “בכל יום שישי אנחנו נותנים חלות. אוקיי?! בגלל שפסח היום אין חלות, אז הבאנו לכם פיתות!”

——————————————————————–

מאז עברו מיליון שנים.
אנחנו כבר מזמן חיפאים, ומאד אוהבים את העיר שלנו.
בקרנו מאז עשרות פעמים במעיין הבירה, אם כי מעולם לא אכלנו פיתות בפסח. זה אפשרי.

ועדיין, שנים רבות אחרי, המסעדה היא מוסד מיתולוגי, נפלא, אהוב ויקר לליבנו.

את הקוסטיצה מעולם לא טעמנו. יש שמועות שהיא נהדרת.

אבל את טעמם של שוק האווז, שקדי העגל וביצי השור בחיכנו – לא נשכח.

בקיצור…מומלץ ביותר!