טיול בפריז – נמרוד ברנע

נמרוד ברנע
Nimrod Barnea

מסתובבים באזור הבסטיליה

סיימנו לאכול ארוחת בוקר קטנה ולא מוצלחת במיוחד במלון והתחלנו להתסובב בעיר באיזור שוק הבסטיליה. מחקר קטן הראה שרוב הדברים בפריז סגורים ביום הזה וחבל. אז הטיול סבב סביב מה שפתוח בסופ"ש ולפי שעות פתיחה אל מול המקומות שסומנו כמוצלחים במיוחד.
השוק שהיה על הכיכר היה מלא בדברים נפלאים באיכות טובה. לחלוטין הייתי קונה שם אם הייתי עירוני. אליגרה מרקט כבר הרגיש יותר ישראלי ולא רק בגלל זהות המוכרים. קצת יותר מלוכלך, קצת יותר צפוף, אבל סחורה מעולה. גם כיף לראות מאחור אנשים שמסננים את התוצרת הפחות טובה ופשוט זורקים אותה הצידה. לא פלא שכל העגבניות יפות, כל הדובדבנים בגוון הנכון וכו'.

המשכנו הלאה לכיוון נקודת ציון האוכל הראשונה בלו סוקרה, המאפים יפיפיים, נוצר תור בשניות, אז התיישבנו לנשנש בכסאות. המוכרת לא ידעה אנגלית ברמות מטורפות, אפילו לא מספרים. ביקשתי מים, הכינה לי אספרסו. חווייה מוזרה. מזל שאת רוב השמות של המאפים אני מכיר כבר בעל פה. לקחנו מילפיי, כדור תות זוהר וקנלה. כדור היה כבד מאוד, אבל אחלה קרם והוא יושב על מין עוגת פירות יער, אני מאוד אהבתי.
המילפיי והקנלה היו ממש צרובים על גבול השרוף. מכיוון ששניהם כאלה והמקום סופר מקצועי, אני מניח שזה בכוונה וחבל. כי התוך היה טעים, אבל העלים או הקצוות של הקנלה (שלא ממש גדול) פשוט הפריעו.

המשכנו בטיול, שכלל כמובן, עוד אוכל.
אבל לא סתם אוכל, פטיסרי של אקלרים. אכלתי כמה אקלרים טובים בחיי, גם אשתי מכינה אקלרים מצוינים. אבל כאלה עוד לא ראיתי. חוץ מהמגוון המרווח והצבעים היפיפיים, יש גם בונבונים מסודרים יפה, אבל זה לא העיקר.
לקחנו אקלר תות ואקלר פקאן וניל. התיישבנו בפינה ברחוב, שמנו ביס וזה היה פשוט וואו. מי מכם שהולך לפריז חייב לאכול אקלר בל'אקלייר דה ג'ני. חייב.
בהמשך הרחוב נכנסו גם לחנויות עם שוקולדריים, עם דברים מהממים ובקניון קנינו מתנות לסבתות של פייר מרקוליני. היינו מפוצצים, אז עצרנו עם הטעימות. גם מרקוליני לא מוכר בודדים או מציע טעימות, אז כשהגענו לארץ ונתתי לסבתא ברור שנשנשתי ממנה. היה טעים.

שאנז אליזה

התחלנו בטיול ביום שני, דרך כמה נקודות, כמה ארמונות וכמובן, השאנז אליזה ושער הנצחון. מסיבה מסוימת, המקום שמוכר את הקוביה המטורפת היה סגור, למרות שגם אם היינו נכנסים, לא היינו מזמינים אותה. המחיר מטורף. אבל כמו שאפשר לראות בתמונות, קינוחים לא היו חסרים.
אחרי שהלכנו לנו מסביב והתרשמנו מהחלקים המרווחים יותר של פריז, נכנסו לחנות הדיסני וקצת התאכזבנו. השמלות היו מצוינות, אבל גדולות מדי. לא היה יקר שם, אבל לא היו הפיצ'יפקס שאנחנו אוהבים.
המשכנו בטיול ועצרנו בלאודרי. אחלה מקום, תפריטים יפים, שירות נחמד. ממש מומלץ לשבת על השדרה וכמובן להציץ בויטרינה של הפטיסרי. לא רצינו לאכול צהריים גדולה, כי בערב יש מסעדה מטורפת, אז אני לקחתי סיינט הונורה פיסטוק ואשתי פרנץ' טוסט קלאסי. שתי המנות היו מצוינות, אבל שלי אפילו יותר. הקרם היה פשוט נפלא וגם הצבעים טובים.

נכון שזה הזמן לקינוח (אחרי קינוח באנג'לינה וארוחת מתוקים בלאודרי), אז הלכנו לקנות מקרונים במקום שנחשב לטוב בסביבה, של פייר הרמה. היו מיליון טעמים, שדיקלמו לנו בעל פה (בחוסר חשק מסוים) ובלטו לחיוב היוגורט תות והפסיפלורה שוקולד. בהחלט המקרונים הכי טובים שאני אכלתי וגם בנוף של שער הנצחון. ממול היתה הלאטלייר של ז'ואן רבושון, שלא ביקרנו, רק בגלל שההזמנה באתר לא התקבלה. נאכל את הפירה המפורסם בפעם אחרת.

טיול לסופר גורמה של אוכל – La Grande Epicerie de Paris

בהמשך הטיול עם אשתי, נערכנו חעוד מסורת חו"ל שאנחנו מקפידים לשמור עליה. בלילה לפני החזרה לארץ, לקנות במעדניות אוכל מקומי ולערוך ממנו ארוחה גדולה בחדר. התחלנו עם זה בוגאס לפני כארבע שנים וזאת היתה הצלחה גדולה. בפריז, לא אמורה להיות בעיה.
חיפושים ברשת הניבו לנו רחוב שיש בו גם מעדניה מעניינת (maison guyard שמסתבר שהאוכל בה הוא יותר נועד לחימום ולכן לא מתאים לנו) וחנות גבינות נפלאה שנקראת Andruet, עליה אנחנו ממליצים בחום. מחירים יותר גבוהים מאשר בסופר, אבל מבחר רחב של גבינות מיוחדות מכל המשפחות במגוון וריאציות ומרחבי צרפת. כולן היו מצוינות ומיוחדות.
יין ושופינג עשינו בחנות כלבו גורמה אוכל שנפרסת על גבי כמה קומות והיא פשוט חובה לביקור בשביל דברים מיוחדים. קנינו משם שתי פסטות בצבעים, כלי ציור למאפים והיינו יוצאים עם שתי קומות של סחורה, אם המחיר לא היה כל כך יקר. אז השלמנו בקבוק יין והמון נקניקים, באגטים ונשנושים.
סופר מומלץ להכנס לשם ולהתרשם, אפילו אם לא קונים כלום, אבל כל אחד שאוהב לבשל ו/או לאכול ימצא משהו.

עוד פוסטים עם המלצות על מקומות בצרפת תוכלו למצוא כאן:

https://revimbiravcha.com/category